מאת שוש להב – כתבה מלאה
לנסיבה סמארה יש סיפור חיים מעניין שהיא אוהבת לספר אותו ולשתף בו את אורחיה, ותוך כדי כך להגיש להם עוד ועוד מנות אוכל. בין אם זו קבוצת מטיילים שמגיעה אליה באוטובוס מלא בליווית מדריך שכבר חווה את הארוח המצויין שלה, או בין שאלה חבורות קטנות שמגיעות באופן פרטי, כיון ששמעו עליה ורוצים לטעום את המאכלים שהיא מכינה – כך או כך, נסיבה תמיד תהיה ערוכה עם מיטב תבשיליה, בביתה המרווח, עם היחס הלבבי והחיוך הענק. נסיבה אמנם מציעה בבסיס אוכל שלצידו סיפור, אבל היא מעניקה תחושה ביתית וחוויית ארוח שלמה.
כדי להגדיר את נסיבה סמארה, אזדקק לסופרלטיבים. צעירה דרוזית שאין לעמוד בקסמיה, שכובשת עין במראיה (אישה יפה בעלת עיניים בהירות מסחררות), שבעטה במסורת השמרנית הדרוזית ופרצה דרך גם לנשים אחרות, שמבשלת נהדר ואוהבת לארח ומזה יצרה עסק משגשג, שכשהיא מחליטה להשיג משהו אין דבר שיעצור אותה, שמצליחה לשלב בין בעל-ילדים-בית לאירוח-הסעדה-יזמות, במרץ בלתי נלאה וסביב השעון.
הצעירה ממג’דל שאמס:
נסיבה נולדה במג’דל שאמס, הכפר הדרוזי הצפוני ביותר ברמת הגולן והגדול מהארבעה השוכנים באזור – מג’דל שאמס, בוקעתה, מסעדה ועין קניה – כולם היו בסוריה עד מלחמת ששת הימים. מג’דל שאמס נחשב למקום היותר יוקרתי מבין הכפרים ותושביו הרגישו כעיליתא לעומת האחרים, קל וחומר שנסיבה גם בת למשפחה ידועה ואמידה, בעלת מטעי פרי ובית אריזה. כך שהיתה זו הפתעה שהנערה המפונקת וקצת סנובית, נכבשה בקסמיו של אחמד מבוקעתא..
לבוקעתה הגיעה נסיבה בת ה- 17 ללמוד קורס מחשבים. אחמד, שלמד באוניברסיטה בסוריה וחזר לכפרו כמהנדס, ראה את הנערה, נכבש בקסמיה, התחיל לחזר במרץ, הציע לה נישואין – והיא נענתה בשמחה. אבא של נסיבה, שתמיד תמך עודד וגיבה אותה, תמה אם היא בטוחה בהחלטתה (גם פער גילים וגם הם ‘מהאצולה’ והוא מהכפר.. נשמע לכם מוכר??). הילדה העקשנית אמרה שכן. והם נישאו.
בן הזוג מבוקעתה:
לאחמד – שמסב איתנו בפינת הארוח בביתם היפה והמרווח בבוקעתה, שם אנחנו יושבים על ספות נמוכות בגובה הרצפה, שעליה מונחת מפת האוכל ומנות האוכל (ולכן גם בתצלומים המצורפים לכתבה, תראו את נסיבה כורעת ברכיים כשהיא מארחת אותנו) – יש גירסא מבודחת לאירוע ההוא. הוא אכן חזר מדמשק עם תואר מהנדס, ראה את נסיבה היפה, ברר מה היא עושה בבוקעתה, נרשם בעקבותיה לקורס המחשבים, הביא לה מידי פגישה ממתקים שהיא אהבה וכבש את ליבה. הוא צוחק, “קניתי את לב הוד-רוממותה בכמה ממתקים..”.
הזוג הצעיר בנה בית בבוקעתה, הוליד 4 בנים – הגדול למד רפואה בדמשק ונשאר שם כרופא (כן, הם דואגים בגלל המתרחש בסוריה), השני סטודנט מוכשר במכללת תל-חי ולומד הנדסת בניין (הולך בעקבות אבא), השלישי התחיל ללמוד בתדמור להיות שף (הולך בעקבות אמא), ובן הזקונים בן 12 מתפנק בין אמא לאבא. אחמד חיפש עבודה שגם תפרנס את משפחתו בכבוד, וזו נמצאה לו בתל-אביב, בה הוא עובד במהלך השבוע וחוזר לצפון הרחוק בסופ”שים. לא קל אבל חשוב לו מאד לאפשר עתיד חינוכי וכלכלי איתן לילדים.
בונים קריירה למרות החרם:
נסיבה, הצעירה המודרנית, שהגיעה מהכפר הגדול שהיה יותר פתוח וחופשי בדעותיו, לכפר שמרני שאנשיו לא ראו בעין יפה את התנהלותה העצמאית (מה עוד שבעלה שוהה רוב השבוע מחוץ לבית), שהתלבשה במכנסים או בשמלות רגילות וללא כיסוי ראש, שטיפחה את עצמה, שנהגה ברכב משלה למג’דל שאמס לעבוד (ואת הסיפור המדהים על נחישותה ללמוד נהיגה, כדאי שתשמעו מפיה). בשל התנהלותה “המרדנית”, הוכרז עליה חרם בכפר, נאסר להיות איתה בקשר עיסקי או חברתי. נסיבה לא נשברה ולא שינתה מהתנהגותה, אבל זה השפיע על המשפחה הגרעינית.
אביה במג’דל שאמס ידע לצאת חוצץ נגד זקני הכפר ולהטיל עליהם בתגובה חרם כלכלי, אבל המשפחה של אחמד בבוקעתה, שרובה מסורתית או דתית, הרגישה היטב את אי הנעימות והחרם. יאמר לזכותו של אחמד, שעמד בלחצים, בטח ופירגן לאשתו בדרכה וסייע לה בכל כוחו. אט אט הבינו בכפר שנסיבה נחושה בדרכה, שכל שהיא עושה הוא לפרנסת המשפחה, ונשים נוספות החלו להתקרב אליה, לחלקן סיפקה עבודה ופרנסה, בעקבותיה הן העזו ללמוד נהיגה ולצאת לחיים עצמאיים ופחות תלויים באחרים, וככל שנסיבה פרחה ביוזמות ובעסקיה, כך התמוסס החרם עליה.
מארחים ומאכילים:
לאחר שניסתה עבודות ויזמויות שונות (קוסמטיקה, ניהול מטעי הפרי ועוד), הבינה נסיבה שמה שהיא הכי רוצה ואוהבת, הוא להיות עצמאית ו”בלי בוס על הראש”, לארח אנשים בביתה לאוכל ולספר להם על עצמה ועל התרבות הדרוזית. האוכל שהיא מגישה הוא דרוזי מסורתי: סלטים רבים ומגוונים, מקלובה, ממולאים, פיתות מיוחדות, תה ריחני וקינוחים מתוקים. היא גם מפתיעה כל פעם בהמצאות חדשות של סוגי אוכל, והאורחים מתמוגגים. נסיבה נסעה למקומות מרוחקים כדי שיכירו את האוכל שלה, והבינה שעסק יציב יכול להיבנות מקבוצות מטיילים המגיעות באוטובוסים לאזור. וכך הכירה את מדריך הטיולים המוסמך והוותיק – גיל ברנר. הקשר ביניהם נבנה לאט והשניים צברו ניסיון טוב בעבודה משותפת – הוא מביא אליה קבוצות מטיילים והיא מארחת אותם בסעודה אותנטית בביתה.
גם את הסיפור שלה ושל גיל כדאי לשמוע ממקור ראשון (כשתתארחו אצל נסיבה). אנחנו פגשנו את גיל בערב בו התארחנו אצלה, ולשמוע אותה, אותו ואת אחמד מספרים, איש את הוורסיה שלו להתפתחות האירועים, היה מרתק כמו לצפות בסרט ‘רשומון’ (גיל ברנר, טל’: 0522692631). באותו ערב חברתי נחמד פגשנו גם את לילא איברהים, קרובת משפחה של נסיבה, צעירה שגרה במג’דל שאמס ועובדת כרכזת תוכניות חינוכיות בקהילה ברשות שמורות הטבע והגנים, וגם עוסקת בהעצמת נשים (במסגרת נעמת הצעירה). בזמנה החופשי עוסקת לילא כמורת דרך מוסמכת. ללילא עצמה סיפור חיים מרתק, הידע שלה על האזור רחב ומי שמחפש מורת דרך, אני ממליצה (טל’: 0547386574).
מתפתחים ומפרגנים:
עם הזמן, עסק ההסעדה התפתח, וקבוצות גדולות הגיעו (לעיתים יותר מאחת), וגם כאן התגייס אחמד לטובת העסק, והקים בביתם הגדול מתחם ארוח שלצידו מטבח מאובזר, להקל על אשתו ולייעל את העסק. נסיבה מתכננת גם סדנאות בישול יעודיות וצריך להתארגן בהתאם. אתם שמים לב שאני מזכירה די הרבה את הבעל המפרגן, שהוא העזר שלצידה באופן מעורר התפעלות. לא רק בחברה מסורתית כמו הדרוזים, זה לא מובן מאליו שהגבר כה בוטח באשתו, בדרכה ובמעשיה. אחמד לא מהסס לשתף אותי ש”נכון שכאשר אני חוזר מעבודתי התובענית בתל-אביב לסופי שבוע בבוקעתה, אני רוצה להרגיש משפחה ושאשתי היקרה תפנק אותי, והנה היא עסוקה באירוח קבוצות ואין לה זמן עבורי.. אבל אני מבין שמעשיה לטובת פרנסת המשפחה ואני מעריך את כשרונה וחריצותה, ובמילא לא ניתן לעצור אותה.. אז אני הולך איתה יד ביד”.
במקביל לעסק ההסעדה והקייטרינג שנסיבה מנהלת בביתה, יש להזכיר גם את ה”בית הבוסתנאי”. למשפחתה של נסיבה יש מבנה אבן גדול (כמו חאן) בלב בוסתן פרי בעמק יעפורי, הסמוך למג’דל שאמס, שם קבוצות ובודדים יכולים (בתאום מראש) להסב בנחת בחצר הירוקה לשתייה חמה ועוגיות מתוקות (או לכיבוד אחר לפי תאום) שנסיבה דואגת להביא להם, לשמוע סיפורים ואף יש אפשרות לישון בלילה בחדר הגדול על מזרונים (תנאים של ‘תנועת הנוער’ בתנאי שדה, כולל שירותים, מקלחת ומטבח). מגג הבניין נשקף נוף פתוח להרים ולמטעים ומאד יפה ונעים לשהות בלב הבוסתן. או טו טו (סוף מאי-יוני) מתקיים קטיף הדובדבנים והם מציעים “קטיף עצמי” שזו חוויה כייפית לילדים ולגדולים, אז כדאי לבקר ב”בית הבוסתנאי” של סמארה.
ככל שסיפרתי והרחבתי, עדיין הותרתי שפע אנקדוטות שלא גיליתי לכם, כדי שתוכלו לשמוע אותן מפיה של נסיבה. אל תהססו להתקשר אליה ולהזמין ארוח, רצוי מראש, אבל אם הגעתם לרמת הגולן (אזור החרמון) ואתם רעבים, אז אל תתלבטו – תרימו אליה טלפון והיא כבר תארגן לכם משהו טעים טעים ומעניין..
נסיבה סמארה
אירוח כפרי באווירה חמה, אוכל דרוזי וסדנאות בישול
טל’: 0502253343, 0502252028
